ביקורת הספר אדון החצר
שכתבתי לאתר סימניה
קישור לאתר סימניה
ספורו של איוב מודרני הוא ספור מהמם הנוגע בנימים הכי רגישים בגוף ובנפש ומטלטל אותך טלטלה עזה, או כמו שהילדים של פעם היו אומרים "מוציא לך את הקישקה".
מטאור של סופר, פצצה של ספר, לא דומה לשום דבר אחר שאתם מכירים או שנתקלתם.
זה מסוג הספרים שאי אפשר להיות אדיש אליהם. או שונאים, ומפסיקים מיד, או אוהבים ומתמסרים לו עד הסוף. אין באמצע. לא אשכח, שקראתיו לראשונה ראשי הסתחרר כאילו לקחתי איזה סם. מחשבות טורדניות התרוצצו בקירבי .
זהו ספר קשה לקריאה, תרתי משמע. הן בגלל תכניו והן בגלל סגנון הכתיבה הכל כך יחודי שלו. מי שצולח בשלום את מאה העמודים הראשונים סהדי במרומים שיקרא בו עד הסוף. הספר במהותו הוא ביקורת נוקבת על החברה האמריקאית , על הדעות הקדומות על הבורות ועל צביעותה של הכנסיה. הספור נכתב על עיירה, באזור המערב התיכון של אמריקה אותה מכנה הסופר "שטח הגידול מספר אחת של רוצחים סדרתיים", ואת תושביו הגדיר "פטריוטים צרי אופקים" . אין פלא איפוא, שהספר נדחה ע"י 76 מולי"ם באמריקה ולבסוף פורסם דוקא ע"י מו"ל צרפתי ( סיפור הזוי בפני עצמו ).
את "יצירת המופת" הזאת (אין שום דרך אחרת להגדירה ) רק גאון כטריסטן אגולף יכול היה לכתוב כשהוא בן 26 בלבד. ( את הכתיבה של הספר החל בגיל 21 ). שוו בנפשכם עלם צעיר שהחלב עדין לא יבש על שפתיו, וטרם עמד בצמתים הסואנים ביותר של החיים, מגיע לכאלה תובנות, כאלה מסקנות, ולשלמות מחשבתית וביקורתית שכזו . גאון כבר אמרתי. מצד שני ( תמיד יש את הצד השני ) אחד שנושא בקרבו כאלה מטענים רגשיים, כנראה לא בדיוק בריא בנפשו. מה שמסביר כנראה את זה שבשנת 2005 בהיותו בן 33 שם קץ לחייו
קישור לדף באתר סימניה
שכתבתי לאתר סימניה
קישור לאתר סימניה
ספורו של איוב מודרני הוא ספור מהמם הנוגע בנימים הכי רגישים בגוף ובנפש ומטלטל אותך טלטלה עזה, או כמו שהילדים של פעם היו אומרים "מוציא לך את הקישקה".
מטאור של סופר, פצצה של ספר, לא דומה לשום דבר אחר שאתם מכירים או שנתקלתם.
זה מסוג הספרים שאי אפשר להיות אדיש אליהם. או שונאים, ומפסיקים מיד, או אוהבים ומתמסרים לו עד הסוף. אין באמצע. לא אשכח, שקראתיו לראשונה ראשי הסתחרר כאילו לקחתי איזה סם. מחשבות טורדניות התרוצצו בקירבי .
זהו ספר קשה לקריאה, תרתי משמע. הן בגלל תכניו והן בגלל סגנון הכתיבה הכל כך יחודי שלו. מי שצולח בשלום את מאה העמודים הראשונים סהדי במרומים שיקרא בו עד הסוף. הספר במהותו הוא ביקורת נוקבת על החברה האמריקאית , על הדעות הקדומות על הבורות ועל צביעותה של הכנסיה. הספור נכתב על עיירה, באזור המערב התיכון של אמריקה אותה מכנה הסופר "שטח הגידול מספר אחת של רוצחים סדרתיים", ואת תושביו הגדיר "פטריוטים צרי אופקים" . אין פלא איפוא, שהספר נדחה ע"י 76 מולי"ם באמריקה ולבסוף פורסם דוקא ע"י מו"ל צרפתי ( סיפור הזוי בפני עצמו ).
את "יצירת המופת" הזאת (אין שום דרך אחרת להגדירה ) רק גאון כטריסטן אגולף יכול היה לכתוב כשהוא בן 26 בלבד. ( את הכתיבה של הספר החל בגיל 21 ). שוו בנפשכם עלם צעיר שהחלב עדין לא יבש על שפתיו, וטרם עמד בצמתים הסואנים ביותר של החיים, מגיע לכאלה תובנות, כאלה מסקנות, ולשלמות מחשבתית וביקורתית שכזו . גאון כבר אמרתי. מצד שני ( תמיד יש את הצד השני ) אחד שנושא בקרבו כאלה מטענים רגשיים, כנראה לא בדיוק בריא בנפשו. מה שמסביר כנראה את זה שבשנת 2005 בהיותו בן 33 שם קץ לחייו
קישור לדף באתר סימניה
