Son of a Bitch

  או כיצד קבלתי עונש קצת מוגזם.

אני מרשה לעצמי לעשות אתנחתא קלה מהמעשיות שלי ולעבור למתן עצות. יותר נכון לעצה שימושית אחת שתעזור לכם קוראי היקרים (ההולכים ופוחתים) , לצלוח את מה שנשאר משנות חייכם הנותרות בשלווה ורוגע. 

אני רואה בה את תרומתי הצנועה לחברה ולקהילה.
כיון שעצתי זו לא תסולא בפז קחו אותה או הניחו לה, אבל אל תאמרו שלא הזהרתי אתכם. למען האמת אני רואה כבר בעיני רוחי את הדוור השכונתי, כורע תחת נטל מכתבי התודה שאני עתיד לקבל מכם. 

  

מדובר אם כן בעצה המיועדת בעיקר לדור הצעיר שבינכם, החי בבית משותף, בדירה שבין כתליה מתרוצצים ילדכם זבי החוטם, השולטים בכם ביד רמה, ואוחזים אתכם בנקודות רגישות ומרכזיות בגופכם, וכל מה שחסר להם בחייהם חסרי הדאגה היא חיית מחמד.

שלא תבינו אותי לא נכון. למרות שנוכחתם לדעת שהנני מיזנתרופ לא קטן, הרי בכל מה שנוגע לחיות מחמד, אני דווקא בעד, בעיקר אם לא אני צריך לטפל בהם. זאת אומרת אם הילד מוציא אתכם מדעתכם בדבר אימוצו של איזה רמש ארסי בדמותו של נחש קוברה זה בסדר מצדי, או לילדה שלכם מתחשק חלילה לגדל דוב גריזלי בקופסת נעלים, גם על זה אין בינינו מחלוקת. שלא לדבר על תוכי, אוגר, צב או חתול סיאמי.

יודעים מה?  אפילו כלב זה בסדר ובלבד שיהיה גור בן יומו שהבלי העולם לא השחיתו עדין את מוחו הרך, ומחשבותיו נשארו טהורות וצחות כשלג.
ולמי שטרם ירד לסוף דעתי -
כוונתי לכלב נורמלי שלא נזקק למנת פרוזאק יומית או לפסיכולוג צמוד.

אולם לקחת כלבה קוקו עם ראש חולה, ולהכניסה למיטה בריאה,  זה כבר עסק אחר לחלוטין. תאמינו לי אני יודע על מה אני סח, הייתי שם. נכון יותר בטיפשותי כי רבה,  גידלתי אחת כזאת כמעט עשור שלם. 

הכל החל בבוקרה של שבת אביבית שלא בישרה על האסון העומד לפתחי, כאשר ילדיי המסתערבים עשו בי סיכול ממוקד.
הם טענו שילדים חייבים לגדל כלב, כיון שזה מפתח את אישיותם ומכניס שקט פנימי ואיזון נפשי בין הצד הקוגניטיבי לבין הצד האמוציונלי שבהם.

שיחות מאין אלה הן בדרך כלל שדה מוקשים לאבות בלתי זהירים כמוני.
אך כיון שלא ראיתי את הנולד, הסתפקתי בהמהום קל ובהינד ראש סתמי. ונהגתי על פי הכלל שאם אינך מבין בנושא מוטב שתשתוק ותתעלם. 

אך משנוכחו זאטוטי שאינני משיב מלחמה שערה, וצריך לומר ביושר תפסו אותי, כמו שאומרים - עם המכנסים למטה, הם המשיכו להכות בברזל בעודנו חם. והצהירו בפסקנות את המשפט שאוי לאוזנים שכך שומעות :  "מחר בצהרים אנחנו מביאים הבייתה כלבה בת שנתיים העונה לשם פפסי".

או או... בשלב זה התחדדו חושיי, קצתי מתרדמת הטיפשות -שדבקה בי ונכנסתי לעובי הקורה לסכל את הרעיון הנלוז בעודו באיבו. וגרסתי שרק על גופתי המתה יקרה כדבר הזה. ובכלל הוספתי ושאלתי שאלת תם ( כאילו שהתשובה לא הייתה נהירה לי )  מי לדעתכם יטפל בקוקה קולה הזאת שלכם? 

כאן המקום להעיר - למי שציפה שאקבל רוח גבית מאשתי ברגע מכונן זה, אינו מבין על מה הוא סח. אינני יודע איך זה אצלכם חברים ?  אבל מאז שאשתי נישאה לבחיר ליבה שהוא במקרה אני, היא תופסת פוזיציה בספסלי האופוזיציה ומגישה נגדי השכם והערב הצעות אי אמון. 

בכל אופן דברי גרמו לדרדקים היקרים שלי לגחך ולא נראה שדברי עשו עליהם רושם עז, בעיקר לא גופתי המתה. דומה שידעו שרכיכה שכמותי תלחם ברעיון הנואל עד הכדור הראשון ותו לא.
ובהזדמנות חגיגית זו הם אף נשבעו בפניי שבנושא הטיפול אין לי כל סיבה לחשש ודאגה. וכי למעשה הנני מתפרץ לדלת פתוחה כיון שהם עומדים להתחלק במטלות הרבות הכרוכות באחזקת הכלבה, לרבות ירידה של שלוש פעמים ביום לעשיית צרכיה - לא עלינו.

ואני פוץ קטן שכמותי, בלעתי את הלוקש.

גבירותי ורבותי, קוראי ההולכים על שתיים, קהל נכבד - זה בדיוק המתכון ההופך בן אדם  מן המנין שלא חטא לא עווה ולא פשע לעבד נרצע למשך עשור שלם.

ועל שום מה? לא באמת ! אני שואל אותכם על שום מה ?

על טעות אחת לא מחויבת המציאות שנעשתה בהיסח הדעת, ברגע אומלל של כסילות.
כי על מה אנחנו בעצם מדברים פה?

על הריגה של מישהו חס וחלילה?

על שוד בנק השם ישמור ?

על דריסה בשכרות לא עלינו ?

לא ולא !
הרי על דברים חמורים מאלה משיתים פה עונשים מגוחכים של שלוש עד חמש שנים וגם מהם גורעים שליש.
אז עשר שנים?  על טעות בשיקול הדעת?  על רגע נדיר של חולשה?  אינכם חושבים שזה טיפ טיפה מוגזם?

על כל פנים מאותה שבת אביבית כל המשאבים הנפשיים שלי הופנו  לנושא אחד ויחיד, כיצד לרצות את הוד מעלתה הנסיכה פפסי, שעשתה בי כבתוך שלה.

זה לא שלא היו בינינו פה ושם כמה רגעי נחת. זה לא שהדברים עמדנו חו"ח על סף פיצוץ. ניתן בהחלט לקבוע שהיחסים בינינו התנהלו על מי מנוחות. אלא בכדי שזה יקרה נאלצתי שלא בטובתי ליטול שלוש פעמים ביום כדורי הרגעה, ולשכב על ספת הפסיכיאטר פעמיים בשבוע.

ובשעה שחברי נהנו ממנעמי העולם, ישבו על מרפסת ביתם בתחתונים וגופיה על כוס וויסקי, והפריחו לאוויר טבעות עשן מסיגר קובני ריחני.
הזמן שלי הוקדש לאילוף הסוררת.
כי זאת עליכם לדעת חברים, הכלבה הזאת נקמה בי מהרגע הראשון להכרותינו. ויצר הנקם שבה .... או הו..... מוטב שלא ארחיב בנושא, כיון שרק למשמע הדברים, שבים ועולים בי סיוטי העבר מתהומות אפלה נשכחים.

  

אין לי מושג מדוע היצר בער בה כפי שבער ?  כנראה שסיבותיה היו עמה.  וגם לו אדע, הדבר לא יגרע כהוא זה מהנזקים הבלתי הפיכים שנגרמו לי בעטיה. אבל האמת ניתנת להיאמר, את מה שלא הצליחו לעשות מוריי המלומדים במשך תריסר שנים, היא עשתה לי מן הרגע הראשון.

או במילים אחרות - היא עשתה לי בית ספר.

הנייר צר מלהכיל את כל מעלליה, אציין רק שהדבר שתסכל אותי והכניס בי רוח נכאים, היה לראות את מר קלופשטוק השכן הַיֵּקֶה, שגר בבנין שמול, יורד בוקר בוקר בנעלי הבית החומות שלו,  גורר אחריו את השנאוצר החביב ( שאגב דמה לו שתי טיפות מים) קד קידה ואומר לי  "פוקר טוף אדון שאיינמן"  ולאחר שהות קצרה של דקה או שתיים היה נבלע חזרה בפתח ביתו כשהוא שמח וטוב לבב, כשחיוך מנצחים נסוך על פניו. 

זאת אומרת בעוד שהשנאוצר הגאון שלו מיהר לחזור חיש מהר לביתו,
להתענג על אוויר המזגן ביום קיץ לוהט,
או להתחמם מול האח הבוערת ביום חורף סגריר.
בעלת ה-IQ הנמוך שלי לקחה את הזמן ושיחקה איתי במשחק ההורדות -
סבלנותו של מי תפקע, רוחו של מי תקצר, ומרירותו של מי תגבר.

לא יפלא אפוא שנזקקתי לפסיכיאטר פעמיים בשבוע, שהיה מרגיע אותי ואומר לי שחוץ מכמה ברגים שהתרופפו בראשה, הכלבה דווקא בסדר, ואני הוא זה שצריך לאסוף את עצמי  ואגב כך סוחט מכיסי את מיטב מרשרשי.

הבנתם את הקטע?
בכדי להגיד לי שאני חייב לאסוף את עצמי נזקקתי להלוואה בשוק האפור.   

אתם ודאי חושבים לעצמכם שזה ענין פעוט של מה בכך?
זאת אומרת,  אני רואה כבר בעיני רוחי כיצד אתם מנפנפים את ידכם בתנועה מזלזלת ומבטלים את עצתי כלאחר יד. ואומרים לעצמכם מה הוא רוצה מאתנו התרח הזה.
מה הוא בכלל מבלבל את הביצים?
כאילו מה? נראה לו שאנחנו פראיירים ? עשו אותנו באצבע? למה, מי הוא חושב שהוא בכלל הקקה הזה ?
הרי אם וכאשר יקרה לנו כדבר הזה נדע להתמודד עם המצב. עברנו את פרעה נעבור גם את זה. 

ואני אומר לכם הרף.
גם אני נפנפתי כלאחר יד. גם אני גיחכתי לשמע האזהרות. גם אני אמרתי - לי זה לא יקרה, גם אני חשבתי בדיוק כמוכם.
אז חשבתי !
למה מחשבות עולות כסף? למה כדי לחשוב צריך כישורים מיוחדים? הרי כל טמבל חושב לפעמיים פה ושם.

אולם כשזה מגיע לכדי ביצוע.... הו בביצוע....  פה אנחנו די רופסים, הייתי אף אומר חסרי חוט שידרה לחלוטין, שלא לומר סמרטוטי ריצפה חד פעמים, בפרט בכל מה שנוגע לילדנו. 

ומהכרותי אתכם קוראי היקרים, אין לי צל צילו של ספק שאתם תיכנעו בקלה כחמורה.
ואפילו מבלי להניד עפעף ואף תשבעו בכל היקר לכם שבכלל אתם הם שהגיתם את הרעיון. לכן קחו את הצעתי הידידותית, הפנימו אותה היטב היטב, ניצרו אותה באחת המגירות שעדין נותרו פנויות במוחכם. והיכונו לשלוף אותה ביום פקודה.

כמו כן והיה ומצאתם את עצתי ראויה ומועילה אנה שתפו בה גם את ידידכם מכרכם ובני משפחתכם ויפה שעה אחת קודם.
יתכן שבשעה זו, שבה הנכם מהססים, כשהספקות עדין מנקרים במוחכם. בדיוק בשעה זו איזו כלבה קוקו מתנחלת לה אצל מי מהם.
ואז - אוי לאותה בושה, אבוי לאותה כלימה, אנא אתם באים ?

ככלות הכל הכלב הוא ידידו הטוב של האדם , אבל ארוחות חינם תמצאו רק באגדות.