ביקורת הספר - אוגוסטוס ( ג'ון וילאמס)
קישור לאתר סימניה
את סגנון חליפת המכתבים בין הדמויות בעלילה קראתי בפעם האחרונה לפני עידן ועידנים בספרו של עמוס עוז קופסה שחורה. אם זיכרוני אינו מטעה אותי מספר הדמויות לא עלה על כמה בודדים. לא זה המצב בספרו של ג’ון וילאמס. יש כאן עשרות דמויות עם שמות באורך הגלות ואינך יודע בכל רגע נתון מי הוא מה, מי נגד מי, ובאיזה הקשר. כמו כן אין רצף כרונולוגי בזמן. לא פעם מצאתי את עצמי מדפדף שוב ושוב לאחור כדי לרענן את זכרוני בשמות, בפרטים ובמאורעות. במיוחד לאחר פסקי זמן בין קריאה לקריאה. קריאה כזו היא מייגעת וגוזלת את ההנאה שבקריאה הרציפה. לאלו מכם שבכל זאת עומדים לקרוא את הספר להלן הוראות הפעלה חיוניות . עיברו תחילה על הערך "אוגוסטוס" או "יוליוס קיסר" באינטרנט, ורישמו לכם בצד מקרא של שמות המשתתפים ותפקידם בציון תאריכי מפתח. זה יקל עליכם מאוד בהמשך. ( לצערי זאת עצה שלא ישמתי על עצמי ). כמו כן דלגו על חלקים לא רלוונטים ויש כאלה כמה וכמה. ניתן לזהותם די בקלות לאחר כ - 80 עמודים ראשונים, עשיתי למענכם את העבודה, היו סמוכים ובטוחים שאינכם מפסידים מאומה.
לאחר כל זאת האמת צריכה להאמר, אם תפרידו את המוץ מהתבן ותנהגו לפי ההוראות תגלו רומן היסטורי לגמרי לא רע אם כי לא מדהים.
הספר מחולק לשלושה חלקים החלק הראשון הוא הארוך והמייגע ביותר ועוסק רובו ככולו במלחמות אזרחים אין סופיות על מנהיגותה ודמותה של רומי. הספר אמנם נקרא "אוגוסטוס" אבל רק בחלק השלישי והאחרון (לטעמי גם החלק הטוב ביותר) מוקדש לאוגוסטוס בלבד מנקודת מבט עצמית,ולפילוסופית החיים שלו, כל זאת בערוב ימיו .
אני חייב בהקשר הזה להזכיר את ספרו האלמותי של רוברט גרייבס "אני, קלאודיוס" ( מי שלא ראה את הסידרה הבריטית המצוינת בטלוויזיה שירוץ לחפש אותה ברחבי המרשתת) שמספר לפחות בראשיתו על אותה תקופה. אם זה תלוי בי הספר "אני קלאודיוס" עדיף בעשרות מונים .
לסיכום אני מדרג את הספר ב שלושה וחצי כוכבים + מע"מ זה יוצא בקירוב ארבעה.
