ביקורת הספר : המסע הבלתי סביר ( בעליל) של הרולד פריי
מסתבר שטעיתי, ובגדול . ציינתי כבר את העובדה שבשבוע הספר
רכשתי שלושה ספרים קלילים לקיץ, וספר זה היה אחד מהם. בעטיפתו האחורית מצוין
שזהו, ואני מצטט: רומן רב חן וקסם, תמים ומשעשע על מסע שלם שעושה אדם דרך בריטניה
....... וכו’.
לשמע קריאת משפט זה, הקורא הסביר יבין מן הסתם שזהו ספר מסע קלאסי
חביב ומשעשע, אך לא היא. נבצר מבינתי מה כל כך חביב ומשעשע בזקן תימהוני שהסופרת
החליטה להתעלל בו מעמוד 19 ועד לסוף הספר.
שוו בנפשכם פנסיונר בן 65 ומעלה, שמחליט בוקר אחד לצאת מביתו במטולה
ועושה את כל הדרך רגלי עד אילת בנעלי מוקסין. יש בזה הגיון? זה סביר לדעתכם?
אלא שמיודענו גיבור הסיפור, לא מסתפק במרחק הזה ועושה דרך כפולה של למעלה מ
1000 ק"מ ב 87 יום. תרשו לי אפוא לפקפק שלא לומר לגחך. אני לא מכיר חיה
כזאת ! אפילו שהדבר נעשה במרחבי אנגליה הקרירה.
גם אם נתעלם לרגע מההיגיון שמאחורי העלילה ונצא מנקודת ההנחה שהמסע
הרגלי משמש רק רקע למסע אחר, יותר עמוק, לחיבוטי נפשם של הפנסיונר ואשתו וליחסי
הזוגיות האומללה שביניהם , הרי שבכל זאת בא לך לקום לזעוק " אידיוט
תעצור ! לאן אתה הולך ? חשוב לרגע, אם כבר החלטת ללכת עד הסוף, לפחות תעשה את
הדברים בצורה הגיונית ואמינה". אלא שהסופרת מתעלמת מזעקותיי, מביאה את
הדברים לכדי אבסורד, וממשיכה להתעלל בזקן הסימפטי והחביב שיצרה, אף שחדשות לבקרים
היא מזמנת בדרכו אנשים טובים ורחמניים ששמחים לספק לו עידוד ומזור.
ואחרי שאמרתי את כל זה , עדין זהו ספר נוגע ללב (
אם כי פה ושם נלחמתי בו בשיניים ) הצולל לתהומות נפשם של גיבוריו בחתירה נואשת
למציאת פתרון לשאלות הכל כך מורכבות ומתבקשות מהמסע ההזוי הזה. הפתרון לתעלומה
וההפתעה המזומנת לקורא בסופו של המסע בהחלט מהווה פיצוי הולם לחוסר שווי המשקל שבו
הוא נמצא ברוב שלביה של הקריאה.
**** ארבעה כוכבים
